אגרגט הוא מרכיב מינרלי גרגרי שתפקידו העיקרי כחומר בנייה הוא למלא נפח. ככל שהאגרגטים יתפסו נפח גדול יותר בתערובת הבטון, התוצר יהיה כלכלי יותר שכן תידרש כמות קטנה יותר של צמנט. ישנם מספר סוגי אגרגטים המתאימים לשימוש בתערובת בטון: פוליה (25 מ"מ), עדש (19 מ"מ), שומשום (9.5 מ"מ), וחול טבעי (1.18 מ"מ). האגרגטים משפיעים גם על תכונות המשקל, החוזק, העמידות והקיים של הבטון. 

בטון רגיל שמרככים ומחליקים אותו באמצעות חומר מקציף, וכך הוא הופך לגמיש וקל לעיבוד. התערובת כוללת חול, מלט וחומר מיוחד המעכב התקשות, ומכונה לעיתים "בטון קל" או "בטון מוקצף" בשל משקלה הנמוך ומבנה הכולל כ-60% בועות אוויר. את יציקת הבטקל מורחים  מתחת לשכבת האיטום של גגות שטוחים כדי להגביה את השיפוע ולמנוע הצטברות מי גשמים. לתערובת יכולת בידוד תרמי משופר בזכות בועות האוויר הרבות בתוך החתך.

צמנט היא אבקה המופקת מאבן גיר ואדמת חרסית ומשמשת כחומר המדביק וקושר את רכיבי הבטון. דקות הטחינה של הצמנט קובעת את חוזק הבטון - ככל שהצמנט דק יותר, הבטון יהיה חזק יותר. משקלו של בטון הוא 2,200-2,500 ק"ג למטר קוב, בהתאם לסוג האגרגטים וכמות הצמנט שהוא מכיל. התהליך בו עיסה צמנטית (תערובת צמנט ומים) מאבדת את הגמישות והופכת למוצק נקרא התקשרות. התחזקות המוצק עם הזמן נקראת התקשות או הקשיה.

אחת התכונות הנדרשות מבטון היא עמידות בפני סוגים שונים של בלייה, במשך תקופה ממושכת של עשרות שנים. בטון צפוף מונע חדירת חומרים הרסניים לתוכו. במקומות בהם הבטון אמור לעמוד בפני חומרים מזיקים יותר מהרגיל, יש לצפות אותו בחומרים מיוחדים או להשתמש בצמנטים מיוחדים, בהתאם לגורם המזיק. 

בטון מובא הוא הבטון המיוצר במפעלי בטון ומובא לאתר באמצעות מערבלי בטון, תוך כדי ערבוב מסיבי לאורך כל הדרך על מנת לשמור על אחידות הבטון. בטון להחלקה מיועד ליציקה של אלמנטים אופקיים שבהם נדרשת רמת גימור גבוהה יותר מאלמנט מבטון רגיל. בטון זה מגיע עם כמות דקים גדולה יותר כך שיותר קל "לסגור" אותו. בטון מזוין היא טכנולוגיית בנייה המשלבת בטון עם חומר אלסטי במטרה לקבל חומר בנייה חזק במיוחד. לרוב מדובר בשילוב של בטון עם פלדה, אך קיימים גם חומרים אפשריים נוספים. בטון דרוך הוא בטון שמחוזק באמצעות דחיסה במטרה ליצור מבנה חזק ויציב המסוגל לשאת עומס רב ולא יקרוס ברעידת אדמה. בטון משאבה הוא בטון המתאים למעבר דרך מערכת צינורות קשיחים או גמישים. במקרה זה, גודל הגרגר המקסימלי יעמוד על 25 מ"מ. 

הבדיקה שנועדה לקבוע את כושר העבידות של בטון טרי, כלומר, את כושר הזרימה של תערובת הבטון באתר ועד כמה קל לעבד אותה כבטון טרי בעת היציקה. סומך של בטון סטנדרטי נמדד בבדיקת החמיטה על ידי קונוס אברמס (ת"י 26 2.1) ומסווג ברמות של "שקיעה" שנעות בין שקיעה של 4 אינץ' ל-8 אינץ'. ככל שעולה השקיעה, יותר קל ליישם את הבטון (להזיז, לצופף, ליישר וכו'). מצד שני, ככל שהבטון יותר "יבש" (שקיעה נמוכה יותר), תפקודו משתפר מבחינת הסיכון לסדיקה בזמן הייבוש וההתקשות. 

חומר טבעי שמקורו בהתפרקות של אפר וולקני הידוע ביכולתו לספוג מים ולהתרחב לנפחים גדולים, מה שהופך אותו לשימושי במגוון רחב של יישומים תעשייתיים, סביבתיים והנדסיים.
הוספת בנטונייט לבטון מעניקה לו תכונות איטום ושיפור עמידות למים, מה שהופך אותו למתאים במיוחד לשימוש במבנים תת-קרקעיים, מאגרי מים ומבנים הדורשים איטום גבוה.